צמדים תרמיים נמצאים בשימוש נרחב במדידת טמפרטורה תעשייתית בגלל המבנה הפשוט שלהם, ייצור קל, מדידה נוחה וכו', אבל כדי לקבל את תוצאות המדידה הנכונות, עלינו להבין את המאפיינים של צמדים תרמיים ולהשתמש בהם נכון, אחרת הם יביאו נהדר טעויות במדידה. להלן הסבר על הגורמים המשפיעים על חוסר היציבות של מדידת צמד תרמי מכמה היבטים.
1 השפעה של תכונות תרמו-אלקטריות לא יציבות של צמדים תרמיים
1.1 השפעות של זיהום ומתח
במידה של עד > {{0}} , הכוח האלקטרו-מוטיבי התרמי של הצמד התרמי מפחית את ה-EAB(tn,to) ובכך מקטין את ערכו של מכשיר המדידה. לכן, כאשר טמפרטורת הייחוס אינה שווה ל-0 מעלות, יש לה השפעה חשובה מאוד על דיוק הטמפרטורה הנמדדת.
במדידות הנדסיות, טמפרטורת הייחוס היא בעיקר בטמפרטורת החדר או באזור הטמפרטורה המשתנה, ובמקרה זה נמדדת הטמפרטורה בפועל. יש לנקוט באמצעים כגון תיקון או פיצוי.
ישנן מספר דרכים להרכיב את השיטה: שיטת תיקון פוטנציאל תרמו-אלקטרי, שיטת תיקון טמפרטורה, שיטת נקודת התחלה של התאמת מכשיר, שיטת חוט פיצוי ומפיצה טמפרטורת קצה ייחוס. יכול להשיג תוצאות מדידה מתוקנות.
כאשר מחדירים צמד תרמי למדיום המיועד למדידה (כגון זרם אוויר), הוא סופג חום מהתווך כדי להעלות את הטמפרטורה שלו, ובמקביל הוא מפזר חום למקום בו הטמפרטורה נמוכה על ידי קרינה תרמית והולכת חום. בשל השפעת העברת החום של הצמד התרמי, הצמד התרמי אינו יכול להגיע לטמפרטורה שהוא אמור להשיג אם הוא סופג חום. לאחר פרק זמן מסוים, מגיע שיווי משקל דינמי כאשר החום שאבד כלפי חוץ מקצה המדידה שווה לחום שנספוג מזרם הגז, ובשלב זה הצמד התרמי מגיע לאינדיקציה יציבה. עם זאת, ערך זה אינו מייצג את הטמפרטורה האמיתית של זרימת האוויר, מכיוון שהחום שאבד על ידי הסביבה בקצה המדידה יפוצה על ידי חימום זרימת האוויר, כלומר, ככל שהעברת החום בין קצה המדידה לקצה המדידה חזק יותר. סביבה, ככל שהסטייה של הטמפרטורה מטמפרטורת זרימת האוויר גדולה יותר. במקרה זה, אם הטמפרטורה המצוינת T של הצמד התרמי עדיין משמשת לייצוג טמפרטורת זרימת הגז T, היא חייבת להציג שגיאה (זוג TT), כלומר, שגיאת מתיחה.